ריקודי בטן

ריקודי בטן ואני

תגובות חזור

 

התחלתי לרקוד ריקודי בטן בגיל שש עשרה, בקאנטרי ברעננה, ובכיתה יב' כבר רדפתי בשקיקה אחרי כל התנסות אפשרית בעולם ריקודי הבטן. הלכתי לעשרות סדנאות , התנסיתי בלימודים אצל מורות שונות, גזרתי כל פיסת מידע שמצאתי בעיתון על הנושא, האזנתי לכל צליל מוסיקה שיכולתי למצוא. הייתי מאוד צמאה לידע והתנסויות ובתהליך ארוך התחלתי למצוא את הטעם שלי, האהבה שלי, הדרך שלי בעולם ריקודי הבטן.
אחרי חצי שנה של לימודי ריקוד החלטתי שאני רוצה להופיע. ההחלטה לא הייתה מובנת מאליה כיוון שהייתי בחורה מאוד ביישנית, אבל הייתי מלאת תשוקה לריקוד והתשוקה הזאת הניעה אותי קדימה.בהופעה
ההופעה הראשונה שלי זכורה לי עד היום: המורה שלי הכינה לי חליפה לצורך שתי הופעות בחג פורים - אחת ב"ויצו" והשנייה בבית אבות. לא הייתה לי הופעה מתוכננת, הגעתי להופעה עם טייפ וקלטת וכאשר נגמר צד אחד פשוט הפכתי צד והמשכתי לרקוד. למרות החובבנות שהייתה בהופעה, הנשים ב"ויצ"ו" היו מאוד חמות ומקבלות. בזכותן ובזכות התשוקה הטוטאלית לריקוד שבערה בי מהרגע הראשון, הצליחה הבחורה, הביישנית כל כך  להופיע.
התקופה ההיא עמדה בסימן של ההתמכרות שלי למוסיקה ולריקוד; רקדתי בכל דקה שרק יכולתי, וגם בכאלה שלא יכולתי...  ראיתי והשתתפתי בעשרות סדנאות, איבדתי עניין בבית ספר, הייתי מגיעה לשיעורים, משחילה את האוזניות של הווקמן מתחת לחולצה ושומעת מוסיקה לאורך כל השיעורים, תוך כדי שאני עושה רעידות על הכיסא בישיבה. עד היום אני היחידה שיודעת לעשות שימי בישיבה... הייתי עומדת שעות מול המראה בבית ומפנטזת איך התנועות צריכות להראות. הייתי מחפשת בתוכי איך אני רוצה שהן יראו.
 
להקת סהרה סיטיהתשוקה הטוטאלית לריקוד  נמשכה גם בצבא, הייתי רוקדת מתחת למעיל הצבאי, הייתי פשוט מכורה.
בצבא, עם כל הביישנות, והפחד הופעתי הרבה, אז עוד בלי כוריאוגרפיות.
לקראת סיום הצבא הצטרפתי ללהקת "סהרה סיטי"; בלהקה נחשפתי ולקחתי חלק בעבודה רצינית, בשגרה מאומצת של חזרות קבועות ומסודרות, בעבודה עם כוריאוגרפיות.
מייד עם שחרורי מהצבא נסעתי עם הלהקה לקהיר.
בקהיר, מצאתי את גן העדן שלי. פשוט גן עדן. במשך ארבעה ימים לא יכולתי לדבר.
ביקשתי מהמורה שלי (טינה), המנהלת של הלהקה,לא לשוב מייד הביתה, הרגשתי שאני לא מוכנה עדיין להיפרד מהחוויה הראשונית. נשארנו עוד שבועיים או שלושה. 
בקהיר מרגישים את הנשמה של הריקוד. אם עד אז הבנתי את הטכניקה, שם הבנתי את הנשמה שעומדת בבסיס הריקוד. הריקוד שם הוא דרך חיים, הריקוד הוא תוצאה של איך שאנשים חיים שם, איך שהם מתהלכים ברחוב, הסתלבט שיש באוויר, המחוות הקטנות, הדרך שבה רוכלים מדברים ברחוב, עיר שהיא כולה רומנטיקה. מועדוני הלילה של קהיר סיפקו לי חוויה מאלפת שמעולם לא חוויתי קודם. מועדוני הלילה של קהיר היו התגלמות של מה שחלמתי עליו כל החיים.
התחושה שחשתי בקהיר – שזה הבית שלי, גן העדן שלי, התגלמות החלום, הייתה חזקה ממני.
כשחזרנו המשכתי לרקוד בלהקה, ובתהליך שלקח זמן עזבתי את הלהקה שקיבלתי ממנה המון: משמעת, אימונים מאורגנים, פתיחת דלתות לעולם ריקודי הבטן, ניסיון בהופעות, פסטיבלים, המון ניסיון בימתי – ב"סוזן דלאל", ב"ענבל", ב"פסטיבל ישראל" ובעוד אינספור מקומות ואירועים.
אחרי שעזבתי את הלהקה הופעתי הרבה לבד, עם כוריאוגרפיות שבניתי לעצמי; בבמות, בערבים של חברות היי טיק, חתונות, ימי הולדת, בפסטיבלים שונים כמו "פסטיבל מספרי סיפורים". מאוד אהבתי להופיע, היה יוצא ממני משהו אחר בהופעות, זה היה מקום לתת משהו אחר מעצמי, וזה מאוד חיזק לי את הביטחון .פסטיבל מספרי סיפורים
כבר אז התחלתי ללמד; לימדתי במקומות רבים: סטודיואים למחול, מתנסים, מכוני כושר וכך רכשתי הרבה ניסיון.באותה התקופה חשבתי שמספיק שאני אראה את התנועות והתלמידים כבר יעקבו אחרי. כך אני למדתי, בצורה של חיקוי. לא הבנתי למה כשאני רוקדת לפניהם אף אחד לא מצליח לעשות את מה שאני עושה, זה היה נורא מתסכל.
אחרי שצברתי ניסיון בהוראה רציתי משהו שהוא שלי, מקום משלי והתחלתי ללמד בסטודיו קטן בבית.
סטודיו למחול בנס ציונהלאורך התקופה הזאת נסעתי הרבה למצרים, הנסיעות האלה תרמו לפיתוח הסגנון האישי שלי. התחברתי למשהו הכל כך עדין והמחובר לאדמה שיש בריקוד המצרי. בריקוד המצרי התנועה היא מאוד קטנה ואז הגוף מגיב, מדובר בתהליך של שחרור, ונתינת מקום לזרימה הטבעית והאישית של הגוף.
ככל שהתחברתי לריקוד המצרי הבנתי שמשהו חייב להשתנות בשיטת ההוראה שלי, הוראה שתהיה מחוברת יותר לגישת השחרור, מציאת הזרימה האישית של הגוף. מתוך ההבנה הזאת התחלתי ללכת לדרך אחרת.כוריאוגראפיה לריקוד צעיף
התחלתי לעבוד בשיטה השמה דגש על התבוננות בתלמידים מהצד ולא על לרקוד לפניהם והתחלתי להסביר את התנועות בצורה מילולית יותר מפורשת. לאט לאט למדתי את מפת הגוף של כל אחד מהתלמידים, וראיתי איזה שינוי זה עושה כשאני לא רוקדת לפני התלמידים. פעם הבנות כל הזמן היו עסוקות בלחקות אותי ולא היה להן זמן להרגיש, פתאום, כשלא עמדתי לפניהן, היה להן זמן לחפש את עצמן. זה גרם לכל אחת מהן למצוא את הריקוד שלה, לרקוד אחרת.
בעקבות השינוי בגישה ,בשיטת הוראת ריקודי הבטן והרצון להתפתח  רציתי לעבור למקום יותר גדול. המעבר לסטודיו הנוכחי היה מאוד טבעי וחלק.

כשהתחלתי לרקוד, במקביל להתאהבות בריקוד, מאד נמשכתי לתפירה ועבודות יד.אני זוכרת שקניתי שתי חליפות ריקוד , יד שנייה , ומכיוון שהיו בלויות היתי צריכה לתקן אותן ולשחזר את עבודת הריקמה שעליהן, דבר שהביא אותי ללמוד ולרכוש מיומנויות בריקמת חרוזים ופייטים ועיצוב גזרה. באותה תקופה התחלתי לתפור לתלמידות אחרות בגדים ותלבושות לריקודי בטן.עם הזמן הניסיון בריקוד ובהופעות עזר לי להבין את החשיבות של איכות הבד והמגע שלו עם הגוף והגזרה המחמיאה.כשאני מעצבת תלבושות ריקוד, אני עושה זאת מתוך המחשבה על הרקדנית , הנוחות שלה והיכולת שלה לבטא את עצמה. כיום אני תופרת תלבושות לרקדניות רבות בארץ (יעלילה, סיגל ציפורי, דיקלה וג'ודי, רויטל לשמן ועוד), בעלת דוכן בפסטיבלים רבים ("יא סלאם", "חביבי יא עיני" ועוד). מלווה את תחרות "ישראל רוקדת בטן".

היום אני אמא לשתי בנות מקסימות, האמהות מעמיקה את מהות הריקוד וההוראה ומביאה רבדים נוספים לחווית הריקוד שלי. אני ממשיכה לחקור את התנועה מהיבטים אחרים ( פלדנקרייז, יוגה וריקוד: מודרני, היפ הופ, אפריקאי, אתיופי ועוד). תמיד לומדת ומעשירה את הידע, נהנית מההתפתחות שלי כרקדנית ומעשירה את התלמידים בחוויות אותן אני סופגת.
משתתפת בפסטיבלים שונים, מלמדת ומופיעה ומלווה תלמידים בדרך שהם עוברים בעולם ריקודי הבטן

 

תגובות : ריקודי בטן ואני
למעלה
הוסף תגובה חדשה:
איפה נמצא הסטודיו?
היי אילאל .אוהבת את האתר שלךהגב
שמחתי לראותך בפסטיבל האחרון של יא סאלם ולראות אותך תופרת ויוצרת דברים כה יפים בדיוק כמו שעשיתי באהבה רבה כשהיית בת 16...ניזכרתי גם בתערוכת הסיום שלך בתיכון.כעת אני יודעת מה עוד עשית בשיעורים.אני מאוד גאה בך ובדרך שלך.אני שמחה שהדבקתי אותך בתשוקה שלי....תמיד היית מיוחדת בשבילי כשלימדתי בקנטרי רעננה..כמה זמן עבר....אגב התלמדה שלי באה בגאוה לשיעור עם התכשיט שקנתה אצלך. שיהיה במזל טוב...הקולולולולו שלי כבר בדרך.לבנה
את מעבירה שיעורים גם בירושלים? או שיש לך מישהי טובה להמליץ עליה? אני מאוד רוצה ללמוד ריקודי בטן! והאם הריקוד מתאים למלאות?
וודנשהגב
בטטטטח !! ריקוד בטן מתאים ל כ ו ו ו ל ם - רזים, מלאים, גבוהים, נמוכים ,צרים, רחבים חחח... קיצור ? מתאים לכולם.
איפה אני יכולה להשיג בגדים של ריקודי בטן ?
אילאילהגב
אצלי בסטודיו. אני מעצבת תלבושות ובגדים יש מוכנים ואפשר גם להזמין
רחלי זוכרת.......יצירת מופת מתה לחזור לירקודהגב
אין כמוך
את יכולה ללמד אותי לרקוד בבקשה
הי ניצןהגב
בואי לשיעור
את מדהימה! ותודה על הסירטונים!
עדן קדם הגב
עבודה יפה !! ממש מגניב בהצלחה !!! (:
שלומיתהגב
איזו מתוקה את.. מדהים! כל הכבוד על האמביציה, הרומנטיקה והאמיתיות...
יוליההגב
את מלמדת בצורה מדהימה ואני מאוד נהנית מהשיעורים היה כיף לקרוא את הסיפור האישי שלך, אבל גם בלעדיו רואים שריקודי הבטן אצלך זה בדם.
ככה צריך ללמד לרקוד! לתת מקום לתלמיד וללמד אותו להתפתח ולגדול באופן ייחודי לו. כל כך מרגש לקרוא על הדרך שעברת ועל היכולת המדהימה שלך להתפתח ולהבין את עצמך ואת האחרים שרוצים ללמוד ממך. סחטיין עליך
לידיההגב
מזל טוב על האתר החדש. אהבתי מאוד את מה שכתבת כאן. את אחלה מורה, נהניתי ללמוד ממך, ולמדתי הרבה - ועוד יהיו שיעורים וסדנאות - נכון?
ציפי . יהגב
הי אילאיל, הגילוי, הדרך, והתהליך שעברת עד הלום מרגשים ומעוררים השראה. תודה על השיתוף, מחכה לסדנאות הבאות. ציפי
מפת האתר
>