ריקודי בטן

ראיון עם מיכל גזית

תגובות חזור
12
אני רוקדת עשרה חודשים.חיכיתי שיהיו לי זמן ואומץ להתחיל. וזה בא.
לא ידעתי כלום בהתחלה אבל יש בסטודיו אווירה מאוד נוחה, שמאפשרת לנסות מבלי להתבייש.
נוצרים כאן בסטודיו קשרים חברתיים, אווירה משפחתית, אילאיל מאוד מקפידה על יחס אישי, על קבוצות קטנות ואינטימיות, וכך נוצרים כאן קשרים חברתיים, אווירה משפחתית, מקבלת ומאפשרת.
לכל אחד כאן ובכלל, יש את הקושי שלו, אילאיל מתייחסת לכל אחד בצורה אישית, רצינית ומקצועית. לי למשל, קשה לשחרר, אני אוהבת כוח. לקח לי המון זמן והיה לי מאוד קשה לשחרר את הבטן, ואילאיל ליוותה והדריכה אותי בתהליך. היום אני הרבה יותר משוחררת והרבה פחות משווה את עצמי לאחרים אני מתרכזת בריקוד האישי שלי. היום ברור לי שאני אהיה רקדנית מקצוענית על במה .זאת הייתה המטרה שלי מההתחלה ועכשיו אני אפילו רוצה ללמד בעתיד.
בסטודיו של אילאיל יש המון גיוון והעשרה – אילאיל משתדלת לחשוף אותנו לתרבות השלמה שמאחורי הריקוד. אילאיל עושה סדנאות למיניהן שמשלבות את ההעשרה התרבותית עם חיזוק הפן החברתי של הסטודיו; אילאיל עושה מגוון של כוריאוגרפיות, היא מלמדת אותנו להקשיב למוסיקה, לבנות לבד כוריאוגרפיות, היא מארגנת לנו הופעות שלנו.
מאוד איכפת לאילאיל מאיתנו. היא מאוד רוצה לתת, והיא נותנת מהלב. רואים שהיא אוהבת את הריקוד מכל הלב, ורוצה להעניק לנו את האהבה הזו. האכפתיות מחזקת, נותנת דחיפה קדימה.
אילאיל מאוד יסודית, היא מפרקת כל תנועה ויודעת כיצד ללמד אותנו כך שהיא תגיע אלינו, היא מכירה טוב כל אחת על נקודות החוזק שלה ועל הקשיים שלה.
אני אוהבת את כל הסגנון המצרי, ואני מאוד אוהבת פולקלור. יש לי את כל הדיסקים בבית, ורק לדיסקים שאילאיל הכינה הצלחתי להתחבר. אני מרגישה שהשמיעה המוסיקלית שלי התחדדה, אני שומעת ומזהה יותר את המקצבים, העליות והירידות.
תגובות : ראיון עם מיכל גזית
למעלה
הוסף תגובה חדשה:
מעניין, איזו חמודה
מפת האתר
>